בעולם יחד עם שני ילדיהם הקטנים. לשניהם יש עבודה מהבית שמאפשרת להם לעבוד מכל מקום בעולם. שניהם עוסקים בכתיבה ותרגום ולכן בכל מקום שיש חיבור לאינטרנט, הם יכולים להמשיך להתפרנס. ממערכת החינוך בארץ הם גם ככה מאוכזבים ומאמינים שהילדים ירוויחו הרבה יותר בתחום הזה מהיכרות עם תרבויות חדשות ומקומות שונים. היא מספרת שחזרו עכשיו מטיול ביוון ותוך כדי הטיולים והחוויות הילדים למדו המון על יוון העתיקה והם אפילו זוכרים בצורה מעולה את כל מה שלמדו. וזה נכון, מחקרים בתחום הלימוד באמת מראים שילדים לומדים דרך חוויה טוב יותר מאשר בישיבה בכיתה, הקשבה למורה, שיעורי בית או מבחנים.
מבחינה חברתית היא מספרת שהם יכוונו את הטיולים שלהם לשהייה של כמה חודשים בכל מקום בו יש קהילה של נוודים דיגיטליים כמוהם ואז לילדים תהיה אפשרות להכיר עוד ילדים בגילם וליצור חברויות. אם יצרו קשרים טובים עם משפחות נוודיות נוספות, יוכלו להמשיך יחד איתם למקומות אחרים בחיי הנוודות שלהם.
לפני שחזרתי לארץ בגיל 24 והתחלתי ללמוד לתואר הראשון, טיילתי בעולם במשך כשלוש שנים. הייתי במזרח הרחוק, באוסטרליה, ניו זילנד, ארה"ב ובמספר מדינות באירופה. בחלק מהמקומות שילבתי עבודה במכירות וכך הצלחתי לממן לעצמי את המשך הטיול. הצלחתי גם לחסוך ולחזור לארץ עם סכום כסף יפה שעזר לי עם הלימודים.
מאז עברו הרבה שנים והחלום הזה לנדודים בוער יותר ויותר. לחיות באותו המקום הרבה זמן מרגיש כל כך לא טבעי בשבילי. כאילו זה דורש ממני משאבים נפשיים מיוחדים, שואב ממני את האנרגיות ומדכא אותי. אולי אני שייכת לדורות של הנוודים של פעם שלא התיישבו בשום מקום, אולי בכלל צוענייה בדם. לא יודעת. אני רק יודעת שאם לבעלי היה מקצוע שמאפשר עבודה מהבית, כבר מזמן היינו אורזים רק מה שצריך ומתעוררים במקום חדש, בכל פעם שהיינו מרגישים את הצורך לשנות ולהתרגש.
תמיד כשאנחנו טסים לטייל, אני בהתרגשות שיא, כבר חודשים מראש אני חושבת על זה, חולמת ומחכה שזה יקרה. אפילו הציפייה הזאת מעלה לי את מפלס האושר. אני אף פעם לא רוצה לחזור מהטיול. לפני כל חזרה יש לי את השיחה הזאת עם בעלי שאני שואלת אותו אם היה רוצה להישאר שם תקופה, אם זה בכלל אפשרי מבחינתנו לא לחזור עכשיו לארץ. כבר לפני הרבה שנים הבנתי שאת הכסף שלי אני משקיעה בחוויות ולא בקניות של מוצרים פיזיים. האושר מהחוויות נשאר איתי גם שנים אחרי שהחוויה נגמרה. הזיכרונות של התקופות המאושרות בחיי הם מהטיולים.
בזמן שאני כותבת, עולות בי מחשבות, איך בכל זאת נוכל לחיות חיי נוודות כשרק אני עובדת מהבית. והאמת שזה יכול להיות אפשרי, אם נחיה במקומות בהם אפשר להתקיים מתקציב נמוך מהארץ. מכיוון שהמדינה שלנו היא מהיקרות בעולם, אז אני מאמינה שזה אפשרי בהחלט.
עכשיו כל מה שנשאר לי זה רק לשכנע את בעלי לעזוב מקום עבודה עם קביעות ולוותר על ביטחון תעסוקתי. זו החלטה מאוד לא פשוטה וגם הבטן שלי מתהפכת מלחשוב על זה. יש הרבה דברים שצריך לקחת בחשבון לפני שעושים צעד כל כך משמעותי, במיוחד עם ילדים קטנים. מדובר בשינוי חיים משמעותי בו צריך לעשות הרבה שיעורי בית ולרדת לפרטים כמו חינוך ביתי או מסגרות זמניות לילדים, חישובים כלכליים, ענייני בירוקרטיה של כל מדינה ועוד. התעייפתי רק מלחשוב על זה. נראה לי שבינתיים אחכה לפוסט הבא שלה ונראה.
כאשר מגיפת COVID-19 סגרה את מקומות העבודה ברחבי ארצות הברית, החברה האמריקאית נקלעה לניסוי לא מתוכנן בעבודה מהבית. כמעט שנתיים וחצי לאחר מכן, ארגונים ברחבי העולם יצרו נורמות עבודה חדשות שמכירות בכך שעבודה גמישה אינה עוד תגובה זמנית למגפה אלא מאפיין מתמשך של עולם העבודה המודרני. המהדורה השלישית של סקר הזדמנויות אמריקאי של מקינזי מספקת לנו נתונים על האופן שבו עבודה גמישה משתלבת לחייהם של חתך רחב ומייצג של עובדים בארצות הברית. הנתון הבולט ביותר שעלה ממחקר זה הוא ש58 אחוז מהמשתתפים בסקר דיווחו שיש להם הזדמנות לעבוד מהבית לפחות יום אחד בשבוע. 35 אחוז מהנשאלים מדווחים שיש להם אפשרות לעבוד מהבית חמישה ימים בשבוע. מה שהופך את המספרים הללו לבולטים במיוחד הוא שהמשיבים עובדים בכל מיני משרות, בכל חלק של המדינה ומכל שוק העבודה הרחב, כולל משרות אשר מצריכות הכנה אקדמית וגם כאלו שלא. עוד מהגילויים של הסקר: כשיש לאנשים הזדמנות לעבוד בצורה גמישה, 87 אחוז מהם לוקחים את ההזדמנות הזו ומנצלים אותה. הדינמיקה הזו נפוצה על פני דמוגרפיה, עיסוקים וגיאוגרפיות. עולם העבודה הגמיש נולד מתגובה תזזיתית למשבר פתאומי, אך נותר כמאפיין עבודה רצוי למיליונים. זה מייצג שינוי מאוד גדול שלא חשבו עליו בעבר ולא היה ניתן בכלל לדמיין אותו, מתי ואיך האמריקאים רוצים לעבוד ועובדים. ההשלכות של עבודה גמישה על עובדים ומעסיקים – כמו גם על נדל"ן, תחבורה וטכנולוגיה, אם להזכיר כמה מגזרים – הן עצומות ודורשות התבוננות. 35 אחוז מבעלי העבודה יכולים לעבוד מהבית במשרה מלאה, ו-23 אחוז יכולים לעשות זאת במשרה חלקית 58 אחוז יוצא דופן מהמשיבים המועסקים – אשר, שווה ערך ל-92 מיליון אנשים מחתך של מקומות עבודה וסוגי תעסוקה – מדווחים שיש להם אפשרות לעבוד מהבית במשך כל השבוע או חלק ממנו. לאחר יותר משנתיים של התבוננות בעבודה מרחוק וחיזויים שעבודה גמישה תימשך לאחר השלבים האקוטיים של מגיפת ה-COVID-19, אנו רואים בנתונים אלו אישור לכך שחל שינוי משמעותי בעולם העבודה ובחברה עצמה. בסדר לא שאלו בנוגע לעבודה גמישה אלא נתנו ההזדמנויות לאמריקאים לענות בחופשיות בנוגע לשנים האחרונות, אבל מערך של מחקרים אחרים מצביעים על כך שעבודה גמישה גדלה בשליש כל שנה. 35 אחוז מהנשאלים אומרים שהם יכולים לעבוד מהבית במשרה מלאה. עוד 23 אחוז יכולים לעבוד מהבית בין יום לארבעה ימים בשבוע. רק 13 אחוז מהמשיבים המועסקים אומרים שהם יכולים לעבוד מרחוק לפחות חלק מהזמן, אך בחרו שלא. לארבעים ואחד אחוז מהמשיבים המועסקים אין ברירה. ייתכן שהסיבה לכך היא שלא ניתן לבצע את כל העבודה מרחוק כמו עבודות בנייה וכדומה, או משום שמעסיקים פשוט דורשים עבודה במקום. בהתחשב ברצונם של העובדים לגמישות, ייתכן שהמעסיקים יצטרכו לבחון דרכים להציע את הגמישות שעובדים רוצים כי הביקוש לעבודה מהבית הולך וגובר. לסיכום, כמות האנשים שעובדים מהבית כרגע בארצות הברית היא בלתי נתפסת וכמות זו רק תלך ותגדל עם השנים.