בסיום יום העבודה, נשאר לנו סוף כל סוף קצת כוח לתחומי עניין נוספים חוץ מהקריירה.

ואולי לא לכולם מתאים לעבוד מהבית, אבל במצב שבו כולנו עומדים בפקקים עם עוד עשרות אלפי ישראלים עצבניים ומתוסכלים, יש את ברי המזל, שהבינו את החיים, ויום העבודה שלהם מתחיל ברגע שהם פותחים את המחשב הנייד שלהם בבית, ונגמר ברגע שהם סוגרים אותו, ובין אותו רגע, לרגע שהם כבר בבית, מוכנים להמשיך את היום שלהם, אין חלון של 45 דקות עד שעה, של בזבוז אנרגיה, כסף וזמן כמו שאנחנו רגילים.

כולנו אולי שכחנו שבחיים יש קצת יותר מהמירוץ של העכברים שבו אנחנו תקועים.

יש קצת יותר לקום, לרוץ לעבודה, לעבוד, לרוץ חזרה הביתה וחוזר חלילה.

אף אחד לא מאשים אתכם שאחרי שיצאתם לפני 8 בבוקר והגעתם אחרי 6 בערב הביתה, כבר לא נשאר לכם זמן לתחביבים ואפילו כמעט לא נשאר זמן לחברים ומשפחה.

ובעולם החדש של העבודה מהבית, יש לכם זמן לכל הדברים האלו ויותר, כל כך הרבה יותר.

אתם תחליטו עבור עצמכם, אם בא לכם לעשות קופה החודש ולעבוד עוד ועוד שעות נוספות, או להוריד את הרגל מהגז, וללכת לחוף הים.

בכל מקרה, מה שלא תחליטו, אף אחד לא ינזוף בכם על כך.

עבודה מהבית – ההצלחה שלי

אני הדוגמה הקלאסית לכל מי שלא מבין מה הביג דיל בעבודה מהבית. היה נשמע לי שמדובר בסך הכול בשינוי המקום הפיזי של העבודה. ולכן? לקרוא לזה "עבודת המחר"? למנות כל כך הרבה מעלות לעבודה מהבית? הרי זו פשוט מאוד אותה עבודה, רק במקום מהמשרד – מהבית. עד, שכמו בסיפורים – קרה משהו ששינה לי את המבט ואת כל צורת ההסתכלות. לא, לא להיבהל ולא להתרגש, לא מדובר במשהו הרואי או שינוי דרמטי, זה היה בסך הכול הצטברות של מקרים שהביאו אותי להבנה מה המעלה הגדולה של עבודה מהבית, ולמה היא אכן ראויה לכל התשבחות שהוענקו לה….

אז במקום להקדים כל כך הרבה הקדמות, אני אתחיל מההתחלה, מההתחלה ממש. קוראים לי דן, ואני גר בתל אביב, באחת השכונות הרגילות – אפרוריות – משעממות. אני לא נמנה על המעמד הגבוה וגם לא על המעמד הנמוך, אלא איפה שהוא במקום נחמד באמצע. לפרנסתי ולפרנסת משפחתי עבדתי כטכנאי מכונות, עבודת כפיים פיזית ומתישה, כאשר אני עובד מטעם חברה שלא אפרט את שמה. בכל בוקר אני מקבל רשימה של לקוחות אליהם אני צריך להגיע באותו היום, אוסף את כלי העבודה וחלקי החילוף שיידרשו לי, ומתחיל בסיבוב, שמתחיל בשעה שבע בבוקר ומסתיים באזור השעה חמש בערב. כמו שכבר אמרתי, עבודת כפיים לא קלה בכלל, אך היא אפשרה לי לפרנס את משפחתי בכבוד. אף פעם לא רציתי להתלונן, ואף פעם לא עשיתי זאת. ידעתי שזה התפקיד שלי – לפרנס את המשפחה, וזה מה שהשתדלתי לעשות. אבל, תמיד היו לי חלומות קטנים שלא יכולתי להרשות לעצמי…. רציתי מדי פעם לצאת לנופש קטן ומרענן בארץ או מחוצה לה, רציתי לפרגן לבית שלי רהיטים או חידוש ושיפוץ גם אם הם לא מחויבי המציאות ואפשר לוותר עליהם, ורציתי כמו כל בעל טוב ואוהב לקנות לאשתי מדי פעם מתנות שלא רק יראו לה ויביעו את רגשותיי כלפיה, אלא רציתי שתהיה לי האפשרות לתת לה מדי פעם מתנות כאלו שהיא חולמת עליהם ורוצה אותם, מתנות שיהפכו אותה למאושרת, רציתי, כמה פשוט ואנושי – להיות מגשים החלומות שלה… אבל זה לא התאפשר. ההכנסה שלי ושלה גם יחד אפשרו לנו לחיות בכבוד, ואף לחסוך מעט מעט, אך לא יכולנו להוציא הוצאה גדולה בלי לחשוב עליה פעמיים, שלוש וארבע, ובלי להרגיש אותה כואב – כואב בכיס.

המצב החמיר עם הילדים… ילדים הם אושר ושמחה, והנחת שהם מביאים לנו, השמחה הפשוטה שיש לי כשאני משחק איתם אחר הצהרים או בסוף שבוע – מכסים על הכול… אבל נהיה קשה. קשה מאוד. בתחילה זה אוכל, ביגוד, טיטולים – הרבה הוצאות קטנות שמצטברות לסכומים גדולים. וככל שהם גדלים יותר – גדלות גם ההוצאות… זה ממשיך בשכר לימוד – תשלום למטפלת, לגן, לבית הספר ולחוג, הוצאות חריגות של ספרי לימוד בתחילת השנה, טיולים או דמי שכלול. וכשהם גדלים עוד יותר – זה בכלל נהיה מסובך… לשלם להם לימודים ותארים – זוהי הוצאה רצינית… גם אם לא כולה אנחנו כהורים משלמים, והסטודנט הצעיר שלנו משלם חלק – עדיין מדובר בהוצאה, סליחה בהוצאות גדולות מאוד. ומיום ליום ומשנה לשנה נהיה יותר קשה כלכלית…

התחלתי לחשוב על להוסיף עבודה נוספת, מהצד. אבל זה לא כל כך פשוט. כי מתי בדיוק אעבוד? מהבוקר עד הערב כמעט – אני בעבודה. ואני חוזר מותש… אין לי כוח לעשות שום דבר חוץ מלשוחח עם בני המשפחה ולשבת לנוח על הכורסא. אז מה בעצם האופציות שלי?

ואז הציע לי מישהו לעבוד מהבית כמזכיר. לא עבודה מסובכת, מילוי טפסים, דוחות וכדומה וסידור חומרים במחשב. לא חשבתי שזה יכול להתאים לי, אבל כשהוא פירט את התנאים, ראיתי שהיא נתפרה כאילו בשבילי… העבודה כללה שלוש שעות, בשעות הנוחות לי, מהבית, בשכר יפה, בלי לקום מהספה…. ממש בשבילי!! אז אני כבר גיליתי מה הפלוס המשמעותי בעבודה מהבית, מזמין גם אותכם לנסות ולגלות….

Tags :
Share This :