ובנוסף היא מאפשרת היבט אקולוגי וחסכוני מבחינה כלכלית. בשנות המאה ה-20, בשנת 1965 היה מעצב צרפתי אנדרה קורז', הציג קולקציה של המלתחה המינימליסטית כהצהרה גדולה והיא הפכה להצלחה מרגשת מאוד ומאז אופנה זו נכנסה להיסטוריה. המעצב קיבל את המלתחה הזאת כמקור השראה לכל העיצובים העתידיים שלו ומאז הפך למומחה באופנה המינימליסטית. הקולקציה שלו כונתה חללית מכיוון ומטרתו הייתה לשחרר את הגוף הנשי מכל המגבלות שהטילו עליו ולאפשר לאישה לזוז, להיות חופשיה ובאמצעות הביגוד הנכון, להכניס אותה לעידן המודרני, החדשני, הטכנולוגי ובכך לאפשר גישה לאופנה ולגוף האישה כאחד. כמו כן, הוא המליץ לנשים להפסיק את השימוש בהלבשה תחתונה כמו החזיות מפני שלפי דעתו, הן פוגעות בשחרור הגוף הנשי ולהתמיד בלבישת גרביונים שלמים שהם גם תחתון וגם גרביון. לכן, קורז' עיצב שמלות על סמך החוש הארכיטקטורה שלו בסגנון גאומטרי כמו, שמלות בצורת טרפז, חצאיות בצורת משולש, ג'קטים בצורת מלבניים וכדו'. הוא יצר חלקים ללא חוטי תפירה בבגדים וללא דגשים בגזרות הגוף, הקווים היו חדים ונקיים. המעצב השתמש בעיקר בבדים בצבע לבן ובגוון כסף שיש להם ברק מתכתי ושילב בתוכם כמה חלקים של פלסטיק, ביגוד PVC וזאת הוא ביצע מפני שקישר את האופנה שיצר לעידן הטכנולוגי של החלל. בנוסף לזאת, המעצב השתמש גם בבדים עם שרטוטים של משבצות או של פסים, לפעמים בצבעים אחדים או בצבעים חזקים כמו כתום, כחול ואדום שבעזרתם תחם את הבגדים ואף היו פעמים ששילב הכול יחד. יחד עם זאת, היו גם עיצובים שקופים כמו למשל, מעילי גשם שקופים, חלק ממגף או חלק מחליפת מכנסיים היו שקופים. גם האבזור התקשר לנושא החלל לדוגמא, כובע מבריק העשוי מפלסטיק, מגפונים לבנים ללא עקבים, משקפי שמש וכפפות לבנות. אך, הוא נזהר להשתמש עם תכשיטים וקישוטים והמשיך לייצר חליפות המראות סימני חלל, הן היו מאוד משוחררות ופשוטות בדיוק בשביל הגוף הנשי. גם המעצב הידוע קלווין קליין היה בין המעצבים אשר עיצבו ביגוד נוח הן לנשים והן לגברים ותמכו בגישה המינימליסטית. הוא עיצב תחתוני בוקסר עם חגורת גומי נוחה וגמישה מבד אוורירי ונוח. בזכות עיצוב זה, קליין הקנה את ההלבשה התחתונה אל תוך האופנה עד היום ונחשב לבין המעצבים הגדולים שתרם ושינה את עולם ההלבשה התחתונה של הגברים. ובכן, ניתן להבין מכך, כי הגישה המינימליסטית תורמת בחלקה, להתמקד בעיקר ובחשוב ולא בצורך שקיים לאדם, לצרוך ביגוד בתדירות גבוהה ולפעמים בצורה מיותרת ושלא באמת נחוצה לו. בנוסף לזאת, ללא הגישה הזו היה נוצר חוסר שוויון בין הבני האדם, לדוגמא, כאשר אדם אחד צורך בצורה תדירה ומופרזת ביגוד, חפצים וכדומה, אדם אחר לא יכול להרשות לעצמו את אותו הדבר, אז פה מתחיל האי השוויון ונולד המושג מעמד חברתי. לכן, המינימליזם עוזר בשוויון בין המינים.

אוויר : זו לא התארגנות והיא גם לא שקטה, אלה הנורמות המתהוות שלכם
"ההתפטרות השקטה" היא בעצם "התמונה הגדולה", ומה שמכונה "ראש קטן" אצל מנהלים הוא בעצם הצבת גבולות ■ בעלי העסק/ הארגון אינם צריכים להלחץ, לחשוב יותר מודרני ולהבין שמדובר בתמורה לגיטימית של שוק העבודה ה"נורמלי החדש" בעבודה ■ והעיקר: לא להשתמש בביטוי כדי לעשות ✔️על עובדים כ"לא מחוברים"לארגון לפני מאה שנה ב-1904 הוקמה בארה"ב הוועדה הלאומית לעבודת ילדים כדי לשנות את הנוהג שרווח אז במשפחות ובמפעלים להעביד ילדים, גם צעירים מאוד, במקום לשלוח אותם לבית הספר. הרעיונות שהציגה הוועדה, שהובילו לרפורמה וחקיקה ("חוק תקני העבודה ההוגנים" של 1938, שאסר על העסקת ילדים בני פחות מ-16), עוררו התנגדות רבה: למה ילדים לא יכולים לעזור בפרנסת המשפחה, שאלו המתנגדים. ילדים בעיירות כורי פחם יגרמו לצפיפות בבתי הספר, טענו אחרים. איפה יימצאו עובדים שיחליפו את הילדים, איך יסתדרו המפעלים?והנה כעת 10 עשורים שלמים מאה שנה אחר כך, הרעיונות האלה ממוינים כבלתי מתקבלים על הדעת. והנה, אנחנו נתקלים שוב במודלים של עבודה דומים, ב2022 עובדים כבר אינם מקבלים את המשפט "העבודה היא חיינו". למה העובדים לא יכולים להיות יותר,פרודוקטיבים שואלים המעסיקים , איפה יימצאו כמ אדם שייאיש את המשרות של עובדים שלו שבו ממשבר הקורונה שפנו לעיסוקים אחרים, כיצד יסתדרו הארגונים? ועולה השאלה, כמה זמן יחלוף עד שהתפישות האלה יהפכו לבלתי מתקבלות על הדעת. סביר להניח שפחות ממאה שנה.במהלך הקורונה חוו מיליוני עובדים חוסר יציבות בעבודה. מנהלים הניחו שחוויה כזו תגביר את מה שהוגדר בעבר "רציונלי" בעולמות קבלת ההחלטות. כלומר, שאנשים יעדיפו מקומות עבודה יציבים. יגידו תודה שיש להם עבודה, יחזרו לעבוד ומהר.
קרתה מגמה הפוכה לכל הנחזה עיי מעסיקים אנליסטים ומומחי שווקים
אם לא נסעת לאיזה אי בודד
או היית בתוכנית ריאליטי כמו האח הגדול מנותק תקשורתית היית שומע על חילחול המושג החדש/ ישן התפטרות שקטה והאי שקט
שמבעבע בשווקים בשיחות סגורות עובדים המדברים בעדה (#quietquitting). לא בעד התפטרות, זה כבר פאסה, אלא בעד הצבת גבולות — אי הסכמה לעשות "מעל ומעבר" למען התפקיד שלשמו נשכרו. שני הצדדים, משני עברי המתרס, נאבקים עכשיו על הנורמלי החדש של עולם העבודה.שחוו שינויים תעסוקתיים בעקבות המגפה, מדגים זאת. העובדים חולקו לשני סוגים: אלה שפוטרו או הוצאו לחל"ת כתוצאה מהמגפה ולאחר מכן מצאו עבודה חדשה, הוגדרו עובדים ללא יציבות בעבודה; ואילו אלה שעבדו ללא שינוי במהלך המגפה הוגדרו עובדים יציבים. חברי שתי הקבוצות התבקשו לדרג את ההעדפות שלהם ביחס למקומות עבודה.פתיחת תפריט הניווט